מקור המצוה
וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם (שמות יב ו)
(ספר החינוך מצוה ה׳)
מהות המצוה
לשחוט ביום ארבעה עשר בניסן בין הערבים שה תמים זכר בן שנה או גדי בבית הבחירה
שורש המצוה
- כדי שיזכרו היהודים לעולם הנסים הגדולים שעשה להם השם יתברך ביציאת מצרים (ספר החינוך ה׳)
הגדרות המצוה
- העובר על המצוה במזיד חייב כרת (על אף שזה מצות עשה) ובשוגג אינו מביא קרבן
דיני המצוה
- השחיטה חייבת להיות בעזרה של בית המקדש
- זמן השחיטה הוא בי״ד ניסן בין הערביים
- יש לאכול אותו על השובע (לאחר מאכל שאר דברים - שהוא יהיה הדבר שהאדם יהיה שבע על ידו
מקורות בהלכה
- רמב"ם הלכות קרבן פסח א יב
סוגיות בש״ס הקשורות למצוה זאת
- פסחים ע, א
מקור החינוך (זמני - יוסר בסוף)
מִצְוַת שְׁחִיטַת הַפֶּסַח – לִשְׁחֹט בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה, אוֹ גְּדִי בְּבֵית הַבְּחִירָה, וְזֶה נִקְרָא קָרְבַּן הַפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ו) וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם. וְעִנְיַן הַמִּצְוָה הוּא, שֶׁמִּתְקַבְּצִים אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל לַחֲבוּרוֹת וְלוֹקְחִין מִן הַשּׁוּק אוֹ מִבֵּיתָם גְּדִי אֶחָד אוֹ שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה, וְשׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּעֶזְרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיוֹם י"ד בְּנִיסָן בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְאַחַר כָּךְ לָעֶרֶב אוֹכְלִין אוֹתוֹ בֵּין כֻּלָּם אַחַר מַאֲכָלָם, שֶׁמִּצְוָתוֹ לְאָכְלוֹ עַל הַשּׂבַע. (פסחים ע, א)
מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּזְכְּרוּ הַיְּהוּדִים לְעוֹלָם הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים שֶׁעָשָׂה לָהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם.
דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן זְמַן שְׁחִיטָתוֹ בַּיּוֹם אֵימַת, (שם נח, א) וְשֶׁהוּא נִשְׁחָט בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת בָּעֲזָרָה, (שם סד, א) וְכִי דּוֹחִין שַׁבָּת עָלָיו, (שם סה, ב) וְדִינֵי מְנוּיָיו, וּקְרִיאַת הַהַלֵּל עָלָיו, וּתְקִיעַת חֲצוֹצְרוֹת, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים. (עי' רמב"ם הלכות קרבן פסח א יב).
וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת בִּזְמַן הַבַּיִת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ בְּמֵזִיד וְלֹא עָשָׂה פֶּסַח, חַיָּב כָּרֵת. בְּשׁוֹגֵג אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן, לְפִי שֶׁזֶּה הוּא אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה חֲטָאִים שֶׁבִּזְדוֹנָן כָּרֵת וְאֵין בְּשִׁגְגָתָן חַטָּאת, וְהֵן זֶה, מְגַדֵּף וּמְבַטֵּל מִילָה.